באופן כללי, אנחנו חיים בעולם שמאופיין בהתעסקות מתמדת במכשיר הנייד. זה בסדר ואחלה, כל עוד זה במינון הנכון. כך גם רלוונטי לגבי פגישות עיוורות, ההסתמסות המרובה יכולה להיות נחמדה ממש, אך בשלבים המאוחרים יותר של ההיכרות. אם אתם לפני פגישה עיוורת, מומלץ דווקא לא להסתמס רבות, אלא לערוך שיחה קצרה בטלפון. אמנם, זה מעט oldschool, אבל שיחה טלפונית בהכרח תוביל לכך שתוכלו להרגיש טוב יותר את הבנאדם שמעבר לקו. מעבר לכך, התכתבויות גורמות למעין אשליה. כלומר, במהלך התכתבויות, קיימת תחושה שאנחנו מכירים את הבנאדם, כאשר בפועל הדברים הם מעט שונים. התכתבויות לא באמת משקפות את האדם שמעבר למכשיר הנייד.
כשאנשים מסתמסים ומתכתבים, הם מסגננים את מילותיהם, לוקחים את הזמן בתגובותיהם וכו'. במהלך שיחת טלפון, הרבה יותר קל להבין אם פגישה עיוורת בכלל באה בחשבון עם אותו בנאדם. כשמתקשרים אחד עם השני טלפונית, שומעים את יכולת האדם לנהל שיח דינאמי, שומעים את טון הדיבור וכדומה. במילים פשוטות, הרבה יותר קל "להרגיש את הבנאדם". אם אתם מרגישים מבוכה, אתם בהחלט יכולים לנסות ולהתעלם מכך, אם אתם מרגישים שגם הצד השני נבוך, אפשר בכיף לפתוח בשיח על
בליינד דייט ועולם הדייטינג. מה שכן, עדיף שיהיה שיח קצר, תשאירו משהו לדייט עצמו. לא מעט פעמים, השיחה קולחת בתחילתה, אך לפתע מתייבשת ונעצרת ללא הודעה מוקדמת. זה קורה, כולנו לפעמים שותקים, אך הרבה יותר קל להתמודד עם שתיקות מביכות כאשר כבר מכירים מספר חודשים, או לפחות שבועות. בתחילת ההיכרות ולפני פגישה עיוורת מיוחלת, תקפידו שלא להגיע למצבים של שתיקות מביכות. כאמור, הדרך לכך היא הימנעות משיחות ארוכות.